החלטה בתיק בש"א 2568/08

1.      לפניי בקשה שהגיש משה אריה (להלן - המבקש) לעיכוב הליכים ולביטול פקודת מאסר שהוצאה נגדו, עד למתן החלטה בבקשת רשות הערעור שהגיש (בר"ע 452/08).

2.      ביום 24.5.06 הגיש המבקש בקשה לעיכוב ההליכים נגדו בהוצאה לפועל (נספח א' לכתב התגובה). ביום 24.5.06 דחתה ראש ההוצאה לפועל (הרשמת סיגל פרושאור-אבגי) את בקשת העיכוב, הורתה על איחוד תיקיו של המבקש, הכריזה עליו כחייב מוגבל באמצעים והורתה לו לשלם סכום של 150 ש"ח לחודש בתיק האיחוד (נספח ב' לכתב התגובה). ביום 29.10.06 נערכה למבקש חקירת יכולת בתיק האיחוד (נספח ד' לכתב התגובה) ולאחריה החליטה ראש ההוצאה לפועל כך:

" במהלך ה-60 (הימים) הבאים ישאר צו התשלומים בסך 150 ש"ח (לחודש - י.צ.) על כנו. בתום 60 הימים ובמידה והחייב יבחר שלא לפנות להליך של פשיטת רגל ולא תתקבל החלטה המורה על כינוס נכסים ועיכוב ההליכים, יועלה צו התשלומים במסגרת תיק זה לסך של 3,000 ש"ח בחודש. מובהר לחייב, כי אי עמידה בצו התשלומים עשויה לגרור אחריה הוצאת פקודות מאסר כנגדו, שפעול ההליכים ואף פיזור תיק האיחוד. כמו-כן, הנני מורה לחייב, להמציא לב"כ הזוכה אשר התייצבה לדיון של היום תוך 30 יום של היום את כל המסמכים אשר פורטו על ידה בפרוטוקול מהיום. היה ולא יומצאו מסמכים אלו, אשקול העלאת צו התשלומים במסגרת תיק זה לסך של 4,000 ש"ח בחודש." (נספח ד' לכתב התשובה).

3.      המבקש לא שילם את סכום החיוב החודשי ולא הציג את המסמכים האמורים ועל כן הועלה הסכום (בהתאם להחלטה מיום 29.10.06) לסך של 4,000 ש"ח לחודש. ביום 28.10.07 שילם המבקש סכום של 12,188 ש"ח עבור פקודת מאסר שהוצאה נגדו. ביום 3.4.08, לאחר שהוצאה נגדו פקודת מאסר נוספת (על סכום של כ-34,000 ש"ח), הגיש המבקש בקשה להפחתת צו החיוב, לעיכוב ההליכים ולביטול פקודת המאסר (נספח ו' לכתב התגובה). בקשה זו נדחתה ביום 8.4.08 על ידי ראש ההוצאה לפועל (הרשמת עינת אבמן-מולר) שקבעה כי מהמסמכים שהגיש המבקש עולות תמיהות ושאלות בנוגע להכנסותיו האמיתיות וכי אין בהם כדי להציג תמונה מלאה באשר למצבו (נספח ז' לכתב התגובה). המבקש הגיש ביום 9.4.08 בקשה דחופה לעיון חוזר בהחלטה הקודמת (נספח ח' לכתב התגובה). בקשה זו נדחתה על ידי הרשמת ביום 17.4.08 (נספח ח' לכתב התגובה). על החלטה זו הוגשה ביום 7.5.08 בקשת רשות ערעור (בר"ע 452/08) ועימה הבקשה שלפניי לביטול ההליכים ופקודת המאסר עד להכרעה בבקשה לרשות ערעור. יש לציין כי בקשות אלה הוגשו נגד בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן - המשיב) בלבד, למרות שתיק האיחוד של המבקש כולל 7 תיקים נוספים.

4.      המבקש טוען כי החלטת ראש ההוצאה לפועל בעניינו לא הביאה בחשבון את השינוי הדרמטי לרעה שחל במצבו מיום חקירת היכולת (29.10.06) ועד לבקשתו לעיכוב הליכים וביטול פקודת המאסר (3.4.08). לטענתו, היה על ראש ההוצאה לפועל להביא בחשבון את הסתבכויותיו הכספיות הנוספות הנוגעות לתשלומי הארנונה על דירתו, את הודעת הפינוי שניתנה לו בעקבות זאת, את פסק הדין שניתן נגדו בשל אי תשלום ארנונה על החנות אותה הוא משכיר ואת עובדת היותו מובטל - התפתחויות שאירעו לאחר חקירת היכולת בעניינו.

5.      לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, את המסמכים השונים שבתיק ואת המצב המשפטי הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. בית המשפט יורה על עיכוב ביצועה של החלטה שהוגשה עליה בקשת רשות ערעור כאשר המבקש הראה כי סיכויי הבקשה והערעור להתקבל הם גבוהים וכי עלול להיגרם לו נזק בלתי הפיך כתוצאה מביצועה המיידי של ההחלטה, העולה על הנזק שייגרם לזוכה מעיכובה (ראה דוד בר-אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות, עמ' 174).

6.      במקרה שלפניי נראה כי סיכויי הבקשה אינם גבוהים. ההחלטה המנומקת של ראש ההוצאה לפועל מיום 8.4.08 מבוססת על חקירת היכולת שנערכה למבקש ביום 29.10.06, בה נקבע כי למבקש יינתנו 60 ימים בהם צו התשלומים יעמוד על 150 ש"ח לחודש ולאחריהם - אם לא יפנה להליך של פשיטת רגל - יועלה הצו לסכום של 3,000 ש"ח בחודש, ואף 4,000 ש"ח בחודש אם המבקש לא ימציא לב"כ הזוכה את המסמכים הנדרשים. המבקש לא פעל בהתאם לצו התשלומים, לא שילם כל סכום (ובכלל זאת את הסכום הזמני של 150 ש"ח לחודש), לא נקט הליכי פשיטת רגל ואף לא הגיש לב"כ המשיב את המסמכים שנדרשו ממנו. הסכום היחיד אותו שילם המבקש היה עבור פקודת המאסר שהוצאה עבורו, ורק לאחר שהוצאה נגדו פקודת מאסר נוספת הוא ביקש להפחית את צו התשלומים. בנסיבות אלה של חוסר שיתוף פעולה מוחלט מצד המבקש, נראה לכאורה כי צדקה ראש ההוצל"פ בהחלטתה שאין מקום להיענות לבקשתו להפחית את צו התשלומים שניתן לו.

ראוי לציין כי החלטת ראש ההוצאה לפועל לדחות את בקשת המבקש הסתמכה גם על אי דיוקים, סתירות והגזמות בשאלון ובמסמכים שצירף לבקשתו. גם בבקשה שבפניי לא גילה המבקש את כל העובדות ובחר שלא לצרף את כל המסמכים וההחלטות הנדרשים בעניינו. כך, לדוגמא, המבקש לא צירף את השאלון והמסמכים מיום 3.4.08 (עליהם מבוססת ההחלטה מיום 8.4.08 שעליה הוא למעשה מערער), את ההחלטה מיום 24.5.06 ואת ההחלטה מיום 17.4.08, בה נדחתה הבקשה שהגיש לעיון חוזר.

7.      אשר לנזק הכספי שייגרם למבקש אם יימשכו ההליכים נגדו - המבקש הדגיש בטיעוניו כי מאז חקירת היכולת בעניינו הוא נקלע להסתבכויות כספיות נוספות. הסתבכויות אלה אין בהן כדי לסייע למבקש בבקשתו זו ולמעשה הן מחזקות את המסקנה כי הנזק שעלול להיגרם למשיב הזוכה במקרה שההליכים יעוכבו, יכול שיהיה גדול יותר מהנזק הכלכלי שייגרם למבקש (ראו ע"א 6647/98 גנן נ' פקיד שומה תל-אביב 4 פ"ד נג(1), 187 ,עמ' 191-192, שנסיבותיו דומות לענייננו).

לכך יש להוסיף כי שאלה מרכזית הנוגעת לבחינת מאזן הנוחות היא האם יוכל החייב להיפרע מהזוכה אם אמנם יזכה בערעור. כאשר הזוכה הוא בנק, כמו במקרה שלפנינו, חשש כזה אינו מתעורר בדרך כלל (ראו בר-אופיר, עמ' 172, 182). לאור האמור נראה כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקש.

8.      לסיכום, בחינת סיכויי הבקשה, כמו גם בחינת מאזן הנוחות, מביאים למסקנה כי דין הבקשה להידחות. לכך יש להוסיף כי נפל פגם נוסף בבקשה בכך שהמבקש צירף כמשיבים לבקשה רק את בנק לאומי ולא את כלל הזוכים בתיק האיחוד. זהו פגם מהותי משום שהוא לא מאפשר לכלל הזוכים בתיק, להם חייב המבקש סכום של כ-2 מיליון ש"ח, להגיב לבקשה. למעשה, די היה בנימוק זה כדי לדחות את הבקשה.

9.      לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ג באייר תשס"ח (28 במאי 2008).